<h1>הרוקח סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף לא:</h2>
השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב בעומד ורואהו, וחזקת שליח עושה שליחותו בכל מקום שתמצא לחומרא בשל תורה הלך אחריו כההוא דאמרינן בפ' הריני נזיר מן הגרוגרות (דף י"א) אמר רב יצחק ב"ר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים והיינו לחומרא לגבי דידיה הוי חתיכה דאיסורא אע"ג דלאחריני שריין במס' גיטין בפרק התקבל (דף ס"ד) ולימא שליח עושה שליחותו גבי שליש אמרינן הני מילי לחומרא אבל לקולא לא ואם מת חולצת ולא מתייבמת. בפרק א' דשחיטת חולין (דף י"ב) לחומרא אין חזקה שליח עושה שליחותו גבי צא ושחוט צא ותרום לי ואפי' לרב ששת דאמר בפ' בכל מערבין (דף ל"ב) חזקה שליח עושה שליחותו בין להקל בין להחמיר בדאורייתא הני מילי לדבר מצוה כגון מעות שבשופר ועומר אבל לא בשאר דברים ופסק רבינו תם כרב נחמן דמסקנא דשחיטת חולין כוותיה ותו דר' יוחנן קאי כוותי' בגיטין בפ' התקבל ותו מדמקשי לרב נחמן טובלת ואוכלת בקדשים לערב לא משום חזקה אלא כרב נחמן שמעיה ומייתי ביומא ש"מ דהיא עיקר. מיכן שהמוסר שומן לחבירו להתיכו ומצאו מהותך ולא החזיר שליחותו אין לסמוך לומר שומן הוא אלא חלב הוא גבי שליח יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. בקדושין בפ' האיש מקדש (דף מ"ב) ובפ' בתרא דבכורות בסופו האומר לשלוחו צא ועשר עלי וקרא לתשיעי עשירי איכא למאן דאמר קדוש עשאו שליח עד עשירי לקרא שם אע"ג דאין אונאה לקרקעות אבל לא לגבי שליח וכן בכתובות בפרק אלמנה ניזונית (דף צ"ט).
